מה קובע לפיצוי: ירידת ערך טכנית או ירידת ערך מסחרית?
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'
מכוניתו של מר אמיגה נפגעה בתאונה, כאשר המכונית הפוגעת הייתה מבוטחת בחברת הביטוח סהר ציון. אמיגה הצטייד בחוות דעת שמאי מטעמו, אשר קבעה כי לרכב נגרמה ירידת ערך של 3,690 ש"ח. חוות הדעת הנ"ל לא שכנעה את סהר ציון, ואנשי החברה סרבו לשלם לאמיגה כל פיצוי עבור ירידת הערך. מר אמיגה המתין בסבלנות תשעה ירחים ואז מכר את רכבו, בסכום של 9,500 ש"ח פחות ממחיר המחירון. לאחר מכן פנה אמיגה לבית המשפט לתביעות קטנות בתביעה נגד סהר ציון. הנה כי כן, טען אמיגה, הוכח בפועל, שהייתה גם הייתה ירידת ערך. אפילו בשיעור גבוה בהרבה מהערכת השמאי. אין לך להלין, אלא על יכולת המיקוח הגרועה שלך, נזפה סהר ציון באמיגה. אילו התמקחת כפי שצריך, היית מקבל את מלוא מחיר המחירון.
השופט רם וינוגרד, מבית המשפט בירושלים, נדרש לדון בשאלה ממה נובע ההפרש במחיר, האם מכושר המיקוח הגרוע של בעל הרכב, כטענת חברת הביטוח, או מרתיעה ידועה לרכוש רכב פגוע בשלדה והאם חברת הביטוח חייבת בתשלום ירידת ערך, שהיא מעל ומעבר לסכום שנקבע על ידי שמאי מטעם הניזוק עצמו. כיום, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו, פותח השופט וינוגרד, אין יותר מחלוקת כי ירידת ערך רכב בעקבות תאונה היא בבחינת נזק ישיר שעל מבטח רכב לשאת בו. המחלוקת בתיק זה, מסביר השופט וינוגרד, היא בשאלה האם ירידת הערך היא אך זו הנקבעת לפי כללי השמאות, או שמא זו המבטאת את ירידת ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות. בעקבות פסק דין מוריאנו, מזכיר השופט, מונתה וועדה בראשות פרופסור דוד ששון ז"ל. הועדה גיבשה כללי הערכה לשיעורי ירידת ערך בפגיעות שונות. השאלה היא אפוא, מקשה השופט וינוגרד, אם אמיגה זכאי רק לירידת ערך הנקבעת לפי כללי השמאות, שבאו לביטוי בדו"ח ועדת ששון, אותה השופט מכנה ירידת ערך טכנית, או לירידת הערך בשוק המכוניות המשומשות אותה השופט מכנה ירידת ערך מסחרית. מישור היחסים שבין אמיגה לבין סהר ציון מוסיף השופט וינוגרד ומסביר הינו במישור דיני הנזיקין. אמיגה אינו תובע כמבוטח של סהר ציון. אמיגה תובע כניזוק, וסהר ציון נתבעת כמי שביטחה את אחריותו של נהג הרכב האחראי לתאונה בה ניזוק רכבו של אמיגה.
הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין, הוא השבת המצב לקדמותו. הניזוק זכאי לפיצוי שיביא אותו למצבו אלמלא בוצע כלפיו הנזיקין. רתיעתם של רוכשים פוטנציאליים מכלי רכב שעברו פגיעות בשלדה, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה קובע השופט וינוגרד. רתיעה ידועה זו, יחד עם נזקים לא קלים לשלדה, שנגרמו לרכב בתאונה, קובע השופט, מחזקים את טענתו של אמיגה כי מרבית ההפרש שבין המחיר בו הצליח למכור את הרכב לבין מחיר המחירון הוא פועל יוצא של התאונה ולא,
כטענת סהר ציון, עקב כישורי מיקוח לקויים. עם זאת קובע השופט, לא ניתן להתעלם מהתופעה, לפיה מכוניות רבות נמכרות במחיר הנופל במעט ממחיר המחירון מטעמים שונים. על דרך האומדן, יש להניח כי במכירת רכב דומה שלא עבר תאונה, הייתה ניתנת הנחה של עד 5% ממחיר המחירון. מכאן, פוסק השופט, גובה ירידת הערך כפועל יוצא של התאונה, מגיע לסכום של 7,500 ש"ח.
עתה פונה השופט לשאלה אם ניתן להוכיח ירידת ערך מסחרית שלא באמצעות חוות דעת שמאי, ואף בניגוד לחוות דעת השמאי כמו במקרה זה. סבורני, כותב השופט, כי אין להגביל את הניזוק להוכחת ירידת ערך המסחרית בדרך של חוות דעת שמאי דווקא. הלא השמאים מבהירים כי חוות דעתם מבוססת על הקריטריונים הטכניים שנקבעו בדו"ח ועדת ששון. הם גם מציינים כי ירידת הערך הנקבעת על ידם בחוות דעתם הינה ירידת ערך טכנית, להבדילה מירידת הערך המסחרית. במרבית המקרים מודים השמאים כי בעת המכירה יזכה הרכב למחיר נמוך יותר וכי ירידת הערך בפועל תהיה גבוהה יותר. מכאן, שניזוק שיפנה למבטח יתקשה להציג חוות דעת ובה ביטוי לפגיעה הריאלית של ערך הרכב בשוק המכוניות המשומשות המשקפת את סחירותו הנמוכה. כל שיעלה בידו של הניזוק הוא להציג חוות דעת שמאי אודות ירידת הערך הטכנית, שלעיתים המרחק בינה ובין ירידת הערך המסחרית הוא ניכר. על כן, יש לאפשר לניזוק להביא ראיות חיצוניות על ירידת הערך המסחרית ואין לחייבו להוכיחה באמצעות חוות דעת שמאי דווקא. במקרה זה, ועל אף האמור בחוות דעת השמאי מטעם אמיגה המבוססת על ירידת הערך הטכנית, עלה בידי אמיגה להוכיח את ירידת הערך המסחרית הגבוהה יותר שנגרמה לו. התוצאה, סהר ציון שסירבה לשלם לאמיגה את ירידת הערך הטכנית על פי חוות דעת השמאי, חוייבה לשלם את ירידת הערך המסחרית הגבוהה יותר.
בשולי הדברים, במשרד עו"ד קליר מבקשים לציין שהמפקח על הביטוח,מביא את עמדתו לפיה שיעורי ירידת ערך על פי דו"ח ועדת ששון אינם מחייבים ולכל יותר יש לראות בהם סמן לשיעורי ירידת ערך. המפקח מוסיף, כי בפסיקת בתי המשפט לתביעות קטנות נקבע כי לשיעורי ירידת הערך על פי ועדת ששון אין תוקף מחייב.
תאונה קלה או פגיעה בשלדה?
באדיבות משרד עו"ד חים קליר
כשמתרגשת עלינו תאונה ושמאי הביטוח מוציא מתחת ידו הערכת נזק, אין לרוב קושי לבדוק את הערכתו אל מול עלויות התיקון מול המוסך. המצב שונה בתכלית לגבי הערכת ירידת הערך שנגרמה לרכב בעקבות התאונה. את ירידת הערך שאמד שמאי הביטוח אין למבוטח כלים לבדוק.
מה יעשה מבוטח כאשר בחלוף תקופה ארוכה, רק בעת מכירת הרכב, יתברר לו כי קופח בפיצוי שקיבל מחברת הביטוח עבור ירידת הערך של רכבו עקב התאונה? . הבעיה מתעצמת לאור העובדה שחברת הביטוח מאפשרת לערער על חוות הדעת של השמאי למשך שבוע אחד בלבד מהגשתה.
תאור המקרה
לאחר תאונה בה נפגעה מכוניתם של בני הזוג הררי, קבע השמאי עזרא שוהם מטעם חברת הביטוח הראל, כי נגרמה ירידת ערך בשיעור 6% משווי הרכב. בני הזוג הררי לא התמקחו. הם הרכינו ראש וקיבלו את הפיצוי שקבע השמאי בסך 4,800 ₪ עבור ירידת ערך.
חלף זמן ובני הזוג הררי ניסו למכור את רכבם. הם קיוו לקבל תמורתו 94% משוויו במחירון. כך בהתאם לחוות דעתו של השמאי שוהם מטעם הראל לפיה כאמור נגרמה לרכב ירידת ערך של 6% בלבד.
למגינת ליבם של בני הזוג הררי הקונים הפוטנציאליים לא התרשמו מהערכת השמאי שוהם. הם הציעו להפחית עקב התאונה סכומים גבוהים בהרבה מאותה הפחתה של 6% שהעריך השמאי מטעם הראל.
לאחר שנה בה לא הצליחו למכור את הרכב לפי הערכת השמאי שוהם מטעם הראל, הבינו בני הזוג הררי כי קופחו בפיצוי שניתן להם עבור ירידת הערך.
הם פנו לשמאי מטעמם והגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.
בכתב ההגנה שהגישה חברת הראל, ביקשה הראל לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל איחור בהגשתה.
בפוליסה שלנו, הסבירה הראל לשופטת חנה מרים לומפ, יש סעיף לפיו ניתן למבוטח פרק זמן של 7 ימים לערער על חוות דעת השמאי. פרק הזמן הזה חלף טענה הראל, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף. לגופו של ענין טענה הראל בכתב הגנתה, כי חוות דעתו של השמאי עזרא שוהם מטעמה מדויקת ומתאימה למקובל בשוק.
השופטת לא קיבלה את ניסיונה של הראל להביא לדחיית התביעה על הסף. פרק זמן של 7 ימים אינו פרק זמן סביר לבדיקה ולהשגה על ממצאי שמאי חברת הביטוח, קובעת השופטת. בני הזוג הררי, הוסיפה השופטת, פעלו בתום לב כשקיבלו תחילה את חוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח, שהתבררה להם בדיעבד כשגויה.
ואכן, בעדותו בבית המשפט הודה השמאי מטעם הראל, כי עבור פגיעת שלדה (המכונה בלשון העם "פגיעת שאסי"), מגיעה ירידת ערך גבוהה יותר ואישר את ירידת הערך שנתן בגינה השמאי מטעם בני הזוג הררי.
לפיכך קובעת השופטת, נגרמה לרכב ירידת ערך של 19.5% ממחירו במחירון, היינו למעלה מפי שלושה מירידת הערך בשיעור 6% בלבד שנתן השמאי מטעם הראל.
השופטת מחייבת אפוא את הראל לשלם לבני הררי עוד 10,956 ₪ עבור ירידת ערך בתוספת 1,500 ₪ עבור שכר השמאי מטעמם.
פסיקות חדשות: ירידת ערך היא עניין של היצע וביקוש
בית המשפט המחוזי: הערכת השמאי חייבת להתבצע לפי תנאי השוק
נושא ירידת הערך של הרכב שנפגע בתאונה היה, ונותר, נושא כאוב. לשמאי יש אינטרס ברור להפחית את שיעור הנזק כך שיוכל להמשיך ולעבוד עם חברת הביטוח, ואילו בעל הרכב נאלץ להסתפק 'בקמצוץ' של הפחתת נזק, וזאת עפ"י המלצות וועדת ששון שנקבעו לפני שנים רבות. כמובן שהלקוח, בבואו למכור את הרכב לאחר שתוקן, נאלץ לוותר על סכום משמעותי מערכו של הרכב, וזאת על מנת שיצליח למכור אותו בשוק החופשי. התוצאה בפועל היא שירידת הערך שניתנת במשורה ע"י השמאי אינה מפצה הלכה למעשה את בעל הרכב בגין ירידת הערך האמיתית שיש לרכב לאחר שתוקן.
לאחרונה נתנה פסיקה משמעותית בבית המשפט המחוזי בחיפה בנושא זה. בעלת הרכב, הגב' לוי הגישה חוות דעת נגדית של שמאי מטעמה באשר לירידת הרכב של הרכב, וחברת הביטוח נאלצה לשלם את מלוא ירידת הערך, וזאת לאחר שהפסידה בשתי ערכאות.
תאור המקרה
מכוניתה של גב' לוי נפגעה בתאונת דרכים. בתביעה שהגישה נגד המבקשת (מבטחת המכונית) נטען, בהסתמך על חוות דעתו של השמאי ש. שגיא, שבעקבות התאונה פחת ערכה בשיעור 25%.
שמאי מטעם המבקשת העריך כי שוויה של המכונית פחת רק בשיעור של 3%. השופט קמא , מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, העדיף את עמדתו של שמאי המשיבה, לפיה ענין של ירידת ערך נובע מהיצע וביקוש. כן צוין, שבמקרה דנן הנזק שנגרם למכונית הוא רציני מאחר ובין היתר, נפגעה השלדה.
בשלב זה החליטה חברת הביטוח לערער לבית המשפט המחוזי. בערעורה, חברת הביטוח טענה כי שופט בית משפט לתביעות קטנות שגה בהחליטו לאמץ את גישת השמאי שגיא, המנוגדת לאמות המידה כפי שנקבעו על ידי "ועדת ששון", בכל הנוגע לאופן שבו יש להעריך את ירידת ערכה של מכונית שנפגעה בתאונת דרכים.
בדו"ח ועדת ששון, כך נטען, נקבע כי חובה על השמאי לציין את כל פרטי החלקים שניזוקו ולקבוע בהתאם את שיעור ירידת הערך של המכונית , דבר שלא נעשה על ידי השמאי שגיא.
מטעם המבקשת הועלו טענות נוספות, כגון שבית משפט נהג איפה ואיפה בין השמאים, בכך שלא נתן אמון בדו"ח שהוגש ע"י השמאי מטעמה, בנימוק שהוא נמצא בקשרי עבודה עם חברת הביטוח. לטענת המבקשת, גם השמאי שגיא אינו עד נייטרלי.
בקשת רשות הערעור מתייחסת גם להחלטתו של בית משפט קמא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הופעה מטעם המבקשת, תוך חיובה בתשלום הוצאות בסכום של 3,540 ₪.
בפסק הדין של כב' השופט אריה רזי מבית המשפט המחוזי בחיפה מאשר השופט את פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה. השופט מסתמך על חוות הדעת שהגיש השמאי שגיא, ולפיו המכונית נפגעה באופן משמעותי. השמאי הצביע על כך, שניכרים סימני יישור בדופן תא מנוע, שקיימים עיוותים בקורת השלדה, שמרווחי מכסה המנוע לכנפיים מעידים על דפורמציות במרכב הקדמי, כי השימוש בחלקים בלתי מקורים מעוות את מראה המכונית ומצביע על תיקון חסכוני, שקיים עיוות בפח גשר עליון וכך בפחים פנימיים בחזית שבחלקם אף לא נצבעו, שקיימים רעשים מכיוון מתלה קדמי, שניכרים סימני יישור בעמוד מרכב ימני קדמי בחלקו הפנימי וכן שקיים עיוות במרווחי הדלת הימנית קדמית.
כב' השופט קבע כי מצבה זה של המכונית לאחר התאונה איננו ענין של מה בכך וככל שבדו"ח ועדת ששון אין ביטוי הולם לפגמים הללו. לדבריו, "גם אני סבור שלא היה מקום לקבל חוות דעת המבוססת על קריטריונים מקפחים בהתייחס לאופן שבו יש להעריך את ערכה של מכונית שנפגעה בתאונה".
בעדותו של השמאי שגיא נאמר:
"בבואך למכור רכב. .. אם יש בעיתון היצע של 10 כלי רכב, נניח מתוכם שניים פגומים כתוצאה מתאונה, יש להניח וכל אדם סביר יבין, כי רק ה – 8 יימכרו במחיר הרגיל והשניים האחרים במחיר מופחת. קשה היום למכור רכב שיש לו עבר תאונתי ולכן הדו"ח אינו דו"ח מתימטי… קונה לא כל כך ירצה לקנות את הרכב. אני יכול לומר דבר נוסף, כי ניסיתי למכור את הרכב ולא הצלחתי…. הערכה שלי היא של ניסיון מכירה פיזי" (ההדגשות אינן במקור).
גישתו של השמאי שגיא, נראית בעיני כמשקפת נאמנה את האופן שבו יש להעריך את שוויה של מכונית שנפגעה בתאונת דרכים.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי "בשים לב למצבה של המכונית כאמור לעיל, אין לומר שהערכתו לגבי הנזק שנגרם למשיבה בגין ירידת מכוניתה, איננה סבירה. גם את טענות המבקשת (חברת הביטוח) לגבי חיובה בהוצאות בבקשה לביטולו של פסק הדין, אין בידי לקבל. ההלכה היא, שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בענינים מעין אלה".
מכיוון שכך בקשת הערעור נדחית, וחב' הביטוח אף נדרשה לשאת בהוצאות המשיבה, בסכום של 2,000 שקלים.